תשלומים עיתיים בהליך פשיטת הרגל לפי סעיף 111 לפקודת הפש"ר

חייגו לשיחה אישית: 072-334-1001ייעוץ ראשוני חינם ללא התחייבות

אנחנו כאן בשבילך! סיוע מהיר אישי ומקצועי:
שם מלא
מספר טלפון
לחצו לשליחה

תשלומים עיתיים בהליך פשיטת רגל

Hebrew

על מה מדברים ולמה מתכוונים כאשר משתמשים במונח המשפטי תשלומים עיתיים בזמן הליך פשיטת הרגל?

פשיטת רגל הינה הליך אשר מיועד לחייב אשר איננו מסוגל לפרוע את מלוא חובותיו לנושים. מטרת ההליך הינה לכנס יחדיו את כל נכסי החייב, לממשם ולחלק את תמורתם בין נושיו, וכן לאפשר לחייב לקבל הפטר מיתרת חובותיו ובכך לפתוח דף חדש בחייו.

במסגרת כינוס נכסי החייב נכסיו עוברים לכונס נכסים ולאחר מכן לנאמן, אשר מנהל את קופת פשיטת הרגל, ומכניס אליה את כספים המתקבלים בתמורה למכירת נכסי החייב.

בשלב הזה, הנאמן רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיורה על מתן צו לתשלומים עיתיים בהתאם לסעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980.

במסגרת צו זה, על החייב לשלם לקופת הכינוס תשלומים עיתיים, בדרך כלל חודשיים, מתוך כל מקור הכנסה שיש לחייב.

בית המשפט יקבע את סכום התשלום העיתי בהתחשב בסכום אשר דרוש למחייתם של החייב ושל התלויים בו, ובלבד שהסכומים שיוותרו בידי פושט הרגל לא יפחתו מהסכום הפטור מעיקול ומתפיסה לפי סעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.

כלומר, במסגרת סעיף זה יש לאזן בין זכות הנושים להיפרע מהחייב לבין זכות החייב ובני משפחתו לתנאי קיום מינימליים.

סעיף 111 לפקודת הפש"ר עוסק למעשה בדרכי המימוש של סכומים המגיעים לידי פושט הרגל לאחר צו הכינוס. מטרתו הינה להקל על אפשרות מימוש הסכומים הללו מצד אחד וכן להגן על החייב מצד שני.

התשלומים העיתיים מקלים על הנאמן במובן זה שאין הוא נדרש לחקור שוב ושוב את מצבו הפיננסי של פושט הרגל לאחר הבחינה הראשונית.

כל הכנסה נוספת מתווספת באופן סדיר, במסגרת התשלום העיתי, למסת הנכסים הנתונים בידי הנאמן. סעיף 111(ג) לפקודה אף קובע כי במקרה שהחייב לא ציית לצו התשלומים, בית המשפט יכול להורות למי שמשלם כספים לחייב להעביר את הסכומים ישירות לידי הנאמן.     

מנגד, הסעיף מבטיח כי הסכומים שיועברו לנאמן לא יפגעו באורח קשה מדי בתנאי המחייה של פושט הרגל והתלויים בו. סעיף 111(ב) לפקודה אף מקנה לבית המשפט את הסמכות להשאיר בידי פושט הרגל סכומים החורגים מהבטחת צורכי מחייתו הבסיסיים, וזאת כפי שייראה צודק לבית המשפט.

במסגרת הליך ע"א 404/87, 478 וסינג נ' רו"ח י' ורקר ואח' קבע בית המשפט העליון כי סעיף 111 נועד לשרת שתי מטרות. המטרה העיקרית שביסודה היא העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות הנושים.

כל משאביו השיוריים מעבר לצרכי מחייתו, נתונים להישג ידו של הנאמן יהא מקורם אשר יהא.

כך הסביר זאת השופט זוסמן ז"ל בהליך ע"א 673/69 ארגלזי נ' אזולאי:

"הכרזתו של אדם בתור פושט רגל מעניקה לו את היתרון של שחרור מאמצעי הוצאה לפועל שכל אחד מנושיו עשוי לנקוט נגדו, לרבות מאסר. תמורת זה על החייב להעמיד את כל רכושו לרשות אדם המייצג את אינטרס הנושים, ואף להעמיד עצמו תחת פיקוחו של בית המשפט, החייב לדאוג גם לענין הנושים.

פיקוח זה אינו מצטמצם בתפיסת נכסים ברי-עיקול כמו בהוצאה לפועל רגילה. גם הכנסה שהיא פטורה מעיקול, ואפילו הכנסה שלגביה נקבע בפירוש שיד הנאמן לא תשיגנה, ניתנת לפיקוחו של בית המשפט בפשיטת רגל".

המטרה הנוספת המובלעת בהוראת סעיף 111 נוגעת להגבלת אחריותו של פושט הרגל. גם משהגיע אדם למצב של חדלות פירעון ונכנס להליך פשיטת רגל אין הוא הופך עבד של נושיו.

במסגרת הליך ע"א 5388/07 יורם גיל נ' עו"ד אביחי דרזנר ואח', הבהיר בית המשפט העליון כי הדין המגביל את אחריותו של פושט הרגל מונחה על-ידי שני שיקולים.

האחד, הינו הבטחת קיומו של החייב וצורכי מינימום למחייתו. שיקול זה קיבל ביטוי גם בסעיף 86 לפקודה, הקובע מכסת נכסים שאינם ניתנים לחלוקה לנושים.

השיקול השני הינו מתן תמריץ לפושט הרגל להשתקם ולשוב למעגל ההשתכרות בהקדם. שהרי אילו כל הכנסותיו העתידיות תהיינה נתונות לנושיו, מה לו לחייב כי יתאמץ להרוויחן? לפיכך נדרשת הוראה המקנה לבית המשפט סמכות להותיר בידי החייב חלק מהכנסותיו, מעבר לצרכיו המינימאליים. הוראה זו מצויה בסעיף 111(ב).

כאמור, אופן קביעת סכום התשלומים צריך להתבסס על הכנסות החודשיות החייב אל מול הוצאותיו הבסיסיות. במסגרת ההכנסות של החייב ניתן לקחת בחשבון את משכורתו של החייב וכן כל מקור הכנסה אחר שיש לו, כגון דמי שכירות, דיבידנדים, סיוע מגורמים שונים וכיו"ב.

במסגרת הוצאותיו הבסיסיות של החייב יש לקחת בחשבון את ההוצאות אשר מאפשרות תנאי קיום מינימליים לחייב ותלויים בו, שהנם בדרך כלל בני משפחתו.

המדובר בעיקר בהוצאות כגון מזון, לבוש, מגורים, חשבונות חשמל, מים, ארנונה וכן הוצאות חינוך ובריאות. נטל ההוכחה לעניין ההוצאות רובץ על החייב, ולשם כך עליו להמציא מסמכים המוכיחים כדבעי את טענותיו בעניין זה.

יחד עם זאת, במידה והחייב מתקשה לעמוד בצו התשלומים החודשיים הוא רשאי להגיש בקשה להפחתת סכום התשלום החודשי, וזאת בעיקר במידה וחל שינוי אובייקטיבי בנסיבות.

בהקשר זה חשוב לזכור כי אי עמידה בצו התשלומים החודשיים עלול להביא לביטול הליך פשיטת הרגל. לפיכך, במידה והחייב חושש שהוא לא יעמוד בתשלום החודשי, מומלץ לו להקדים ולהגיש מבעוד מועד בקשה להפחתת התשלום, וזאת עוד לפני אי העמידה בתשלום.

שאלות לגבי תשלומים עיתיים בפש"ר? חייג/י: 072-334-1001


תאריך: 24/12/2015 10:26
 
close