תפקידו וסמכויותיו של הנאמן לפי חוק חדלות פירעון

הנאמן ליישום הליכי חדלות פרעון של תאגיד במסגרת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 הינו אחד התפקידים החשובים והמרכזיים לפי חוק זה.

הנאמן ממונה לתפקידו על ידי בית המשפט עם מתן הצו לפתיחת הליכים, וכפוף להוראותיו והנחיותיו. כך מדגיש סעיף 41 לחוק. כלומר, הנאמן איננו משמש כנציג התאגיד או נושיו, אלא פועל מטעמו של בית המשפט, ומשמש כזרועו הארוכה.

במסגרת תפקידו, על הנאמן לפעול לפירוק התאגיד או להפעיל את התאגיד לשם שיקומו הכלכלי, בהתאם לצו פתיחת ההליכים. כך קובע סעיף 42 לחוק.

בנוסף, עליו להכריע בתביעות החוב. להכרעה בתביעות החוב יש מקום מרכזי בהליכי חדלות הפירעון, מאחר והיא זו שקובעת את היקף זכותו של כל נושה. כמו כן, על הנאמן לפעול לכינוס נכסי קופת הנשייה וניהולם. כלומר, עליו לאתר ולאסוף את כל נכסי התאגיד כדי שהם יעמדו לפירעון חובותיו של התאגיד ולנהלם באופן שישיא את ערכם עד לסיום ההליכים.

אם בית המשפט הורה על פירוק התאגיד, על הנאמן לפעול גם למימוש נכסי קופת הנשייה ולחלוקתם בין הנושים, בהתאם לסדר הנשייה.

אם בית המשפט הורה על הפעלת התאגיד לשם שיקומו הכלכלי, על הנאמן לגבש את הדרך המיטבית לשיקומו ולפעול ליישומה.

סמכויות הנאמן לפי החוק

עם מינויו של הנאמן עוברות לידיו כל הסמכויות שהיו נתונות לאורגנים ונושאי המשרה של התאגיד, ועליו להשתמש בהן במידה הדרושה לו לשם מילוי תפקידו, כאמור בסעיף 43 לחוק. במקביל, קובע סעיף 46 לחוק כי כל נושאי המשרה של התאגיד נדרשים לסייע לנאמן ולשתף עמו פעולה, ככל הדרוש למילוי תפקידו.

הנאמן גם רשאי לדרוש מכל מי שהיה נושא משרה בתאגיד להגיש לו דו"ח על מצב עסקי התאגיד, אשר יפרט את כל נכסי התאגיד, חובותיו והתחייבויותיו, פרטי זהותם של הנושים, וכן כל מידע אחר שדרוש לנאמן לשם מילוי תפקידו.

ככלל, היקף סמכויותיו של הנאמן מאפשר לו לקבל כל החלטה בנוגע לתאגיד, ואף לקבל החלטות ולקחת סיכונים שעלולים לפגוע בנושים.

יחד עם זאת, ישנן סמכויות מסויימות אותן הנאמן רשאי להפעיל אך ורק בכפוף לאישור בית המשפט. מדובר בפעולות מהותיות שיכולות להיות להן השלכות ניכרות על עתיד התאגיד, נושיו ועל הסיכוי שהליכי חדלות הפירעון יגשימו את מטרתם.

עם זאת, וכדי שלא לסרבל את עבודתו של הנאמן יתר על המידה, סעיף 44(ב) לחוק קובע כי אישורו של בית המשפט יכול להינתן לא רק לפעולה אחת ספציפית, אלא גם לסוג מסויים של פעולות, וזאת כדי לאפשר לנאמן את חופש הפעולה והגמישות הנחוצים לו לשם ביצוע תפקידו.

הסמכויות שטעונות אישור בית המשפט מצויינות בסעיף 44(א) לחוק, וזאת כמפורט להלן:

• תביעה או התגוננות בהליך משפטי בשם התאגיד. הליכים אלה עלולים להיות מורכבים, ממושכים ויקרים, ועל כן לא רצוי שהנאמן יקבל החלטה לגביהם ללא אישור בית המשפט.
   
• העסקת אדם שיסייע לנאמן בניהול הליכי חדלות הפירעון. הנאמן הוא מינוי של בית המשפט, שנעשה בהתבסס על סגולותיו האישיות. על כן, ככלל, עליו לבצע את תפקידו בעצמו, ואם הוא בכל זאת מבקש להסתייע באדם אחר לצורך מילוי תפקידו, עליו לקבל את אישור בית המשפט לכך.
   
•  פירעון חוב עבר לנושים מסוג מסוים. פירעון חוב לנושים מסוג מסוים בלבד עלול לרוקן את קופת הנשייה ואף להוות העדפת נושים. לכן יש צורך באישורו של בית המשפט לפעולה רגישה זו.
   
• עריכת פשרה עם נושה או חייב של התאגיד בנוגע לגובה החוב ואופן תשלומו שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה. פשרה עם נושה של התאגיד יכולה להוות העדפת נושים ואילו פשרה עם חייב של התאגיד מהווה פגיעה בנושים אחרים. גם פשרה שאינה נוגעת לגובה החוב, אלא רק דוחה את מועד הפירעון או קובעת צורת תשלום שונה, עלולה להשפיע על היקף נכסי קופת הנשייה, ובכך גם על מצבם של שאר הנושים. לפיכך, כאשר מדובר בפשרה שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה, על הנאמן לקבל את אישור בית המשפט לכך. עם זאת יצויין כי מדובר בניסוח שהינו מקל ביחס לנוסח סעיף 307 לפקודת החברות, אשר דורש את אישור בית המשפט לכל פשרה, ולא רק לפשרה שיש לה השפעה מהותית על היקף נכסי קופת הנשייה, וזאת כדי לא לפגוע יתר על המידה במרחב הפעולה של הנאמן.
   
• כל סמכות אחרת הטעונה אישור של בית המשפט לפי החוק או לפי הנחיות בית המשפט. חלופה זו נועדה להקנות לבית המשפט את האפשרות לעצב את הפעולות שידרשו את אישורו בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של התיק, אולם היא איננה מיועדת לפעולות שגרתיות. זאת, כדי להימנע מהכבדת יתר על הנאמן, במיוחד כאשר עליו לבצע פעולות במהירות יחסית ובמהלך העסקים הרגיל.

סמכויות נוספות של הנאמן:

• לדרוש מכל אדם להעביר לו מסמכים ונכסים שלדעת הנאמן יש לתאגיד זכות לקבלו – סעיף 47 לחוק.
• לבדוק נכסים של התאגיד שמוחזקים בידי אדם אחר – סעיף 48 לחוק.
• לדרוש כל מידע הנוגע לענייניו של התאגיד שהתאגיד או נושא משרה בו היו רשאים לקבלו – סעיף 49 לחוק.
• לדרוש מהבנקים למסור לו מידע בדבר נכסיו, חובותיו ועסקיו של התאגיד ולדרוש מרשות המיסים למסור לו מידע בדבר נכסיו של התאגיד וזאת למרות האמור בכל דין – סעיף 50 לחוק. לשם כך על הנאמן לקבל צו מתאים מבית המשפט, שיינתן לו בתנאי שמסירת המידע נדרשת כדי לסייע לברר את מצבו הכלכלי של  התאגיד, ושהתועלת שבמסירת המידע עולה על הפגיעה בפרטיות של אדם אחר. לגבי קבלת מידע מרשות המיסים קיימים תנאים נוספים, ולפיהם בית המשפט יתן את הצו רק מטעמים מיוחדים שיירשמו, ולאחר שהוא נוכח שלא עלה בידי הנאמן להשיג את המידע בדרך אחרת ובמאמץ סביר, וכי אין במסירת המידע כדי לחשוף את מקורות המידע של רשות המסים, או את דרכי איסופו, או לפגוע בחקירה שמנהלת רשות המיסים. בנוסף, בית המשפט יכול לקבוע שהמידע יימסר בתנאים שמונעים את חשיפת מקורותיו, וכי הדיון בבקשה לקבלת צו יכול להתנהל בדלתיים סגורות ובמקרים מיוחדים אף ללא נוכחות הנאמן.
• לבצע חקירות בהתאם לצו בית המשפט לפי סעיף 281(ד) לחוק – סעיף 51 לחוק. מדובר בצו לפיו בית המשפט מסמיך את הנאמן לחקור אדם שיש יסוד סביר להניח שיש ברשותו מידע בדבר נכסיו, הוצאותיו, חובותיו, התחייבויותיו או נושיו של התאגיד, או שהוא מחזיק בנכס או מסמך של התאגיד.

הנאמן גם רשאי לפנות מיוזמתו לבית המשפט, ולהגיש לו בקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו והפעלת סמכויותיו לפי החוק, וזאת כאמור בסעיף 45 לחוק.

במידה ומדובר בבקשה שאינה נוגעת לתביעות חוב ואשר יכולה להשפיע על צד שלישי שאינו התאגיד או הנאמן, בית המשפט ידון בבקשה רק במידה והתקיימו כל התנאים המצטברים הבאים:

• העניין אינו מחייב בירור עובדתי מורכב
• בירור העניין במסגרת הבקשה נדרש לשם ביצוע יעיל של תפקיד הנאמן
• אין בבירור העניין כדי לגרום לפגיעה מהותית בזכות דיונית של בעל דין

ביקורת על הנאמן

גם הנאמן עצמו איננו חסין מביקורת בית המשפט. לפיכך, כל מי שנפגע או עלול להיפגע מהחלטה, מעשה, או מחדל של הנאמן, רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לבטל או לשנות את ההחלטה או את הפעולה של הנאמן, או לתת כל הוראה אחרת שיראה לנכון.

כך קובע ומסביר סעיף 54 לחוק חדלות פירעון.

דו"חות הנאמן

במסגרת תפקידו, הנאמן מחוייב להגיש דו"ח תקופתי לבית המשפט ולממונה, בו עליו לפרט את כל הפעולות שהוא ביצע במסגרת תפקידו וכן את נכסי קופת הנשייה, תביעות החוב שאישר, ותביעות חוב תלויות ועומדות. כך קובע סעיף 53 לחוק.

הדו"ח יוגש לפחות אחת לשנה, או בתדירות גבוהה יותר לפי הוראת בית המשפט או הממונה. בית המשפט והממונה רשאים להורות לנאמן גם להגיש דו"ח מיידי לגבי אירוע ספציפי שנוגע להליכי חדלות הפירעון.

הממונה גם רשאי לקבוע הוראות לגבי דו"חות הנאמן ולרבות לגבי אופן עריכתם, הפרטים שייכללו בהם וגם זכות העיון בהם.

סיום תפקידו של הנאמן

הנאמן יכול לסיים את תפקידו לפי שתי חלופות: במהלך כהונתו או עם סיום כהונתו.

הפסקת כהונה

לפי סעיף 55 לחוק: בית המשפט רשאי להפסיק את תפקידו של הנאמן במהלך כהונתו, ובמקרה כזה עליו למנות נאמן אחר תחתיו.

הפסקת הכהונה יכולה להיעשות מיוזמת בית המשפט עצמו, או לפי בקשת בעל עניין בהליכי חדלות הפירעון, ואף לבקשת הנאמן עצמו, וזאת בהתקיים אחד מהתנאים הבאים: הנאמן אינו ממלא את תפקידו כראוי;  נבצר מהנאמן למלא את תפקידו דרך קבע; חדל להתקיים בנאמן תנאי מהתנאים שנדרשו למינויו.

החלטת בית המשפט על הפסקת כהונתו של הנאמן תינתן לאחר שקיבל את עמדת הממונה בעניין זה, וכן ולאחר שהוא נתן לנאמן הזדמנות להשמיע את טענותיו.

סיום כהונה

לפי סעיף 56 לחוק: במידה והנאמן סיים לבצע את תפקיד, עליו להגיש לבית המשפט ולממונה דו"ח מסכם של פעילותו.

על בית המשפט לקבל את עמדת הממונה לדו"ח, ובמידה והוא נוכח שהנאמן אכן סיים את תפקידו, הוא יורה על סיום כהונתו של הנאמן.

במידה ובית המשפט הורה על חיסול התאגיד כאמור בסעיף 99 לחוק, עליו לוודא קודם לכן שחיסול התאגיד אכן נרשם במרשם החברות או השותפויות, לפי העניין. עם סיום כהונתו, על הנאמן לשלוח לרשם החברות או רשם השותפויות הודעה על סיום כהונתו.

קראו בהרחבה: חוב וחוב עבר לפי חוק חדלות פירעון