חייגו לשיחה אישית: 072-334-1001ייעוץ ראשוני חינם ללא התחייבות

אנחנו כאן בשבילך! סיוע מהיר אישי ומקצועי:
שם מלא
מספר טלפון
לחצו לשליחה
דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (0) דירוגים | דירוג ממוצע (0)
0 stars - based on 0 reviews

חובת הגילוי של הבנק כלפי אישה החותמת על משכון

Hebrew

בנקים רבים נוהגים להחתים את לקוחותיהם על שטרות למשכון נכסיהם כערובה לפרעון הלוואות שניתנו להם על ידי הבנק.

לא פעם הלקוחות נוהגים לשעבד את דירת המגורים שלהם ושל נשותיהם, אותה הם חולקים יחדיו בחלקים שווים.

כתוצאה מכך, הבנק נוהג להחתים גם את אשת הלקוח על מסמכי המשכון של הדירה לטובת הבנק, וזאת למרות שהאישה כשלעצמה איננה לקוחה של הבנק, וממילא איננה חייבת שלו.

בהקשר זה מתעוררת השאלה מהו היקף חובת הגילוי שהבנק חייב כלפי אשת הלקוח במקרה כזה באשר למטרת מסמכי המשכון והסיכון הכרוך בהם.

עמדת בית המשפט לגבי היקף חובת הגילוי של הבנק כלפי האישה

במסגרת הליך ה"פ 16086-03-14 ר.ב.א. נ' בנק דיסקונט ואח' אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, נדון מקרה בו לקוח ואשתו היו בעלים בחלקים שווים של דירה ששימשה למגורים שלהם ושל ילדיהם.

בני הזוג חתמו על שטר משכון לטובת בנק דיסקונט, באופן לפיו הם מישכנו את הדירה כערובה לפירעון החובות של הבעל וחברה של הבעל כלפי הבנק. 

כעבור חמש שנים ומאחר והבעל לא עמד בפירעון חובותיו, החל הבנק לנקוט בפעולות למימוש משכון הדירה ופינוי משפחתו ממנה במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

האישה הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות לבנק למחוק אותה משטר המשכון, ולבטל את כל הליכי ההוצאה לפועל שהוא נקט נגדה בגין שטר המשכון. האישה נימקה זאת בכך שהיא לא ידעה שהיא חותמת על שטר למשכון דירת המגורים של משפחתה כערובה להחזר הלוואה שהבנק נתן לחברה של הבעל.

לדבריה, הבעל והבנק נתנו לה להבין כי המדובר במשכון לצורך הבטחת החזר הלוואה שהבנק נתן להם לצורך רכישת דירה נוספת.

לגבי בעלה, טענה האישה שהוא החתים אותה בעורמה ותוך ניצול תמימותה על שטר המשכון, תוך הצגת מצג שווא כאילו בכוונתו לרכוש דירה נוספת, ולכן עליהם למשכן את דירתם הנוכחית לצורך הבטחת הלוואה שהוא נטל למימון רכישת הדירה הנוספת, באופן לפיו דירת המגורים משמשת כבטוחה זמנית עד לרכישת הדירה הנוספת והעברת המשכון אליה.

לגבי הבנק, טענה האישה שכשהיא הגיעה לסניף הבנק כדי לחתום על מסמכי המשכון, נאמר לה גם על ידי פקידת הבנק כי המשכון ניתן לשם רכישת דירה, ולא נאמר לה דבר ביחס לחברה של בעלה או לגבי הלוואה שמועברת לחברה.

עוד טענה האישה כי היא לא ידעה שבעלה נטל הלוואה מהבנק עבור החברה שלו, ובודאי שלא הסכימה למשכן את דירתם כדי להבטיח פירעון הלוואה זו. לו ידעה מה הייתה מטרתה האמיתית של ההלוואה, היא לעולם לא הייתה מסכימה לסכן את בית מגורי המשפחה והנכס היחיד בו החזיקו.

לפיכך טענה האישה כי הבנק נהג ברשלנות ובחוסר אחריות כלפיה, תוך הפרת חובות האמון והגילוי שהוא חב בהן כלפיה, מאחר שהוא לא נתן לה כל הסבר לטיב חתימתה ולסיכונים הכרוכים בכך, ובעיקר לגבי מטרת ההלוואה שבגינה היא שיעבדה את חלקה בדירה.

הבנק טען, בין היתר, כי האישה חתמה על שטר המשכון ולכן על פי הפסיקה קמה חזקה שהיא ידעה על מה היא חותמת.

כמו כן, אין לקבל את טענתה לפיה היא לא הבינה על מה היא חתמה, מאחר והמדובר באשה משכילה ורהוטה, ולו היא הייתה טורחת לעיין בשטר המשכון לפני החתימה, היא הייתה רואה שמצויין בו מפורשות שהכסף בגין שיעבוד הדירה יגיע לידי בעלה החייב או לחברה, כפי שאירע בפועל, ולא לצורך רכישת דירה.

האם הפר הבנק את חובותיו כלפי האישה טרם חתימתה על שטר המשכון?

בית המשפט קבע כי לכאורה האישה מוחזקת כמי שידעה על מה היא חתמה, וזאת לפי פסיקת בית המשפט העליון אשר קבע את החזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו. כך נקבע למשל, במסגרת הליך ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ.

חזקה זו מתעצמת שעה שהמדובר במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא וזאת כפי שנקבע בהליך ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו.

על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה, וזאת כפי שנקבע בהליך ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם.

במקרה דנן, הבנק טוען כי האישה לא עיינה בטרם החתימה בשטר המשכון ומשכך אין לה אלא להלין על עצמה. אולם יש לשקול בעניין זה גם את חובות האמון והגילוי המוטלות על הבנק.

על פי סעיף 12 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, דינו של בעל נכס שמושכן כערובה לחיובו של אחר כדין מי שערב לאותו חיוב. משכך, החובות החלות על הבנק כלפי החייב חלות במלואן גם כלפי הערב, הן מחוק המשכון והן מחוק הערבות, התשכ"ז-1967.

בכלל זה חלה גם חובת הגילוי הקבועה בסעיף 22 לחוק הערבות, לפיו על הבנק לגלות לערב אי אלו פרטים עובר לחתימה על חוזה הערבות, וזאת כפי שנקבע בהליך ע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ.

עוד נקבע כי אין כל טעם להבחין בין ערב וממשכן ולפיכך, הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 המחילות חובות אמון וגילוי רחבות על הבנק כלפי הערב, חלות באותה מידה על יחסי בנק-ממשכן. כך נפסק בהליך ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין.

כלומר אותן חובות שחלות על הבנק כלפי הבעל-החייב חלות עליו גם כלפי אשתו-הערבה לחובותיו של הבעל, מכח שטר המשכון עליו חתמה.

על פי הפסיקה, בכלל ההצדקות המרכזיות להטלת חובות שונים על הבנק ביחסיו עם הלקוח, ניתן למנות את פערי הכוחות והידע בין הבנק כמוסד מקצועי לבין מקבלי השירות, וכן האמון שרוחש הציבור לבנק, שנתפס בעיניו כגוף מעין ציבורי.

במקרה של ערב או ממשכן ניתן למצוא הצדקה נוספת וייחודית, שעניינה בצורך למנוע מצב שבו אדם יטול על עצמו התחייבות לטובת אחר, כשלמעשה הוא אינו מבין את טיבה ומהותה. ההנחה היא שחוזי הערבות הם חוזים אחידים ולמתקשרים בהם אין יכולת ממשית לבחון ולהבין את התניות הרבות הכלולות במסגרתם.

לפיכך, הדרך המתאימה להגן על אדם אשר כורת חוזה ערבות עם הבנק הינה להטיל על הבנק את החובה לפעול, לגלות ולהתערב במידת הצורך, עובר לחתימה על הערבות, בכדי להבטיח את גמירות דעת הערב ביחס לחוזה הערבות. כך נקבע בהליך ע"א 8098/09 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ.

פסק הדין בתיק מרטין קבע ספציפית לגבי מסמכי משכנתא כי הממשכן זכאי לדעת מהו החוב שלהבטחתו הוא ממשכן נכס מנכסיו וזאת בפרט כשהוא עצמו איננו בעל החוב ואין לו גישה ישירה לנתוני העסקה.

עוד נקבע בפסק דין זה כי הבנק מעוניין לתת הלוואות ולהרוויח עליהן. מתן הלוואות הוא אחד מעיסוקיו המרכזיים של הבנק. עם זאת הבנק זקוק לבטחונות נאותים כנגד ההלוואות שהוא מעניק.

כאשר הבנק דורש בטחונות והלקוח מציע לשעבד דירה המשותפת לו ולאשתו המדובר בסיטואציה שכיחה, שבה יש ניגוד עניינים מובנה בין הבנק לבין אשתו של הלקוח.

במצב הדברים הבנק יודע כי גילוי פרטים מסויימים לגבי ההלוואה שהמשכון נועד להבטיח, כגון היקף חובות העבר, יכול להביא את אשת הלקוח לסרב למשכן את הדירה, ולכן הוא עלול להיות לא מעוניין לחשוף את כל הפרטים הללו.

לעומת זאת אשת הלקוח זקוקה למידע לשם קבלת החלטה מושכלת. הניסיון מלמד כי אף שבין בני זוג רבים אין סודות, עדיין לא תמיד יחשוף הלקוח את מלוא המידע בפני אשתו. לפעמים, למרבה הצער, גם ימסור מידע בלתי נכון.

כאן נכנסת לתמונה חובת הגילוי של הבנק כלפי המתקשר האחר, אשת הלקוח. גילוי המידע יאפשר למתקשר האחר לקבל החלטה המודעת לנתונים המתחייבים. חיוב הבנק בגילוי יש בו כדי לפתור את ניגוד העניינים המובנה.

בהסתמך על העדויות שהוצגו בתיק שבפניו קבע בית המשפט המחוזי כי הוא הבנק אכן הפר את חובות הגילוי שלו כלפיה.

בפסק הדין נכתב כי הבנק טען רק שהאישה חתמה על השטר ולכן היא מוחזקת כמי שידעה על מה חתמה. למעשה, הבנק הודה שהוא לא נתן לאישה כל הסבר לגבי הכתוב בשטר המשכון והסיכונים שאותם נוטלת האישה על עצמה בחתימתה על שטר המשכון.

במצב דברים זה, כאשר הבנק לא גילה לאשה על כך, ולא הוכח שהאישה ידעה על מה היא חותמת, יד האישה על העליונה ועל כן אין אלא לקבוע שהבנק הפר את חובתו כלפיה, כממשכנת נכס לטובת צד ג'.

כמה מילים לסיכום...

כאשר הבנק מחתים אשת לקוח או כל גורם אחר שאיננו הלקוח על גבי מסמכים למשכון נכס כערובה לפירעון הלוואה שהבנק נתן ללקוח, חלה עליו חובת גילוי מוגברת כלפיהם.

בהתאם לכך על הבנק לגלות לאותו ממשכן את כל הפרטים הרלוונטיים להלוואה / חוב שבגינם ניתן המשכון ולסיכונים הכרוכים בכך, וזאת במיוחד כאשר הממשכן איננו בעל החוב ואין לו גישה ישירה לנתוני העיסקה.

שאלות? בעיות מול הבנק? חייג/י: 072-334-1001


תאריך:13/04/2016 12:19  מחבר: Bankruptcy Law
 
close