יתרת כספים שהצטברו בקופת פשיטת הרגל במקרה של חוב נדחה

חייגו לשיחה אישית: 072-334-1001ייעוץ ראשוני חינם ללא התחייבות

אנחנו כאן בשבילך! סיוע מהיר אישי ומקצועי:
שם מלא
מספר טלפון
לחצו לשליחה

נותר כסף בקופת הפש''ר - מי יקבלו במקרה של חוב נדחה?

Hebrew

אין חולק כי כאשר מצטברת בקופת פשיטת הרגל של החייב יתרת סכום שהנה לכאורה גבוהה מעבר לסכום כלל החובות של החייב, אזי המדובר במצב נדיר למדי. שכן, משמעות הדבר הנה כי החייב הנו למעשה סולבנטי, כלומר, בר פירעון להבדיל מחדל פירעון.

מקרה נדיר שכזה התעורר במסגרת הליך פש"ר 18085-07-15 הלוי נ' הכנ"ר אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

תיק זה עסק בחייבת אשר בבקשתה למתן צו כינוס נכסים והכרזתה כפושטת רגל, הצהירה כי סך כל חובותיה מסתכם ב- 571,067 ₪.

מאחר שהסתבר כי החייבת הנה בעלת זכויות במגרש בשווי כ-1,170,000 ₪. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה דנן, לפיהן לחייבת יש נכס בשווי כמעט כפול מערך החוב שלה, אזי המדובר בחייבת סולבנטית.

בהתאם לכך, הוא דחה את בקשתה למתן צו כינוס, מכח סמכותו לפי סעיף 18 לפקודה וכן מאחר ולא נמצא, לפי אישור הכנ"ר, כי החייבת עמדה בתנאי סעיף 17(ב) לפקודה, לפיהם היא איננה יכולה לשלם את חובותיה.

קראו בהרחבה: על בקשת פשיטת רגל כשבבעלות החייב דירה

כנגד החייבת הוגשו בפועל 7 תביעות חוב, בסכום כולל של 415,866 ₪, מתוכן אישר המנהל המיוחד סכום של 152,149 ₪ בלבד, בעוד שאת יתרת הסכום בסך 263,717 ₪ בגין ריבית עודפת, כלומר, ריבית שמעל לשיעור הריבית שלפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, הוא הגדיר בגדר "חוב נדחה".

כלומר, חוב שפרעונו נדחה לאחר פירעון יתר החובות וזאת בתנאי שנותרה יתרה בקופת הפש"ר.

זאת לאור סעיף 134(א) לפקודת פשיטת הרגל, אשר קובע כך:

"הוכר חוב בפשיטת רגל, והוא כולל ריבית או כל תמורה כספית במקום ריבית – הריבית או התמורה ייחשבו, לענין דיבידנד, בשיעור שאינו עולה על השיעור שנקבע לעניין סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961".

החייבת הגישה ערעור על החלטת המנהל המיוחד להכיר באותן תביעות בגדר "דין נדחה", בטענה שיש לבטל החלטה זו מאחר שלא קיים בסעיף 134(א) לפקודה מושג של חוב נדחה ועל כן יש לקבוע כי עליה לשלם סכום של 152,149 ₪ בלבד ולקבל הפטר.

המנהל המיוחד טען שחובות יש לשלם וכי לאחר שמשולם מלוא החוב אזי בהתאם להוראות סעיף 134(א) לפקודה, אם נותרת יתרה, יש לשלם את מלוא חובות החייבת.

בית המשפט המחוזי קבע כי כאשר הסכום שהצטבר בקופת פשיטת הרגל אינו עולה על הוצאות ההליך והסכומים המגיעים לנושים בהתאם להוראות סעיפים 75, 134 ו-81 לפקודה, אשר דנים באופן חישוב הריבית בהליך פשיטת הרגל - אזי אין מחלוקת שיש לחלק לנושים דיבידנד, בצורה שוויונית, על פי סכום תביעות החוב שאושרו, עם אפשרות לתוספת, בהתאם להוראות סעיף 81 לפקודה. סכום זה יקרא: הסכום בהתאם לפקודה.

המחלוקת בין הצדדים הנה לגבי מקרה בו הסכום שהצטבר בפועל בקופה, עולה על הסכום בהתאם לפקודה כלומר, עולה על הסכום שלא כולל את הריבית העודפת.

האם במקרה כזה יש להחזיר את היתרה מעבר לסכום בהתאם לפקודה לחייב, כטענת החייבת, או שיש לחלק את היתרה לנושים עד לגובה החוב המלא, כולל הריבית העודפת, כטענת המנהל המיוחד.

סעיף 137 לפקודה, אשר דן בתשלום כספים לחייב, קובע כך:

"אחרי שישולם כל המגיע לנושים, עם ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית עד יום התשלום, וכל הוצאות ההליכים עקב בקשת פשיטת הרגל – תשולם היתרה לפושט הרגל".

על פי הפרשנות המוצעת על ידי החייבת, יש לפרש את הביטוי כל המגיע לנושים לפי הסכום בהתאם לפקודה, שאינו כולל את הריבית העודפת. לעומת זאת, על פי הפרשנות המוצעת על ידי המנהל המיוחד, יש לפרש ביטוי זה לפי מלוא סכום החוב המגיע לנושים, כולל הריבית העודפת, ללא מגבלות הפקודה.

ביהמ"ש קבע כי הפרשנות הנכונה היא זו המוצעת על ידי המנהל המיוחד.

בפסק הדין נכתב כי מטרת הפקודה אינה למחוק חובות שהחייב יכול לשלם, אלא לאפשר לחייב שאינו מסוגל לפרוע את חובותיו, לשלם כפי מקסימום יכולתו ולאפשר לו לפתוח דף חדש.

מאחר שהפקודה נועדה לחייבים שאינם מסוגלים לשלם את מלוא חובם, הנחת היסוד היא שהנושים לא יקבלו את מלוא החוב המגיע להם ולכן קובעת הפקודה בסעיפים 134 ו-75 דרך חישוב שמטרתה ליצור אחידות ושוויון בין הנושים.

כלומר, הרעיון המונח ביסוד ההסדר המגביל את גובה הריבית לצורך הדיווידנד הוא לחתור, במידת האפשר, לשוויון בין הנושים. נושה אשר יש לו הסכם לריבית החורגת מן התקרה, לא ייהנה על חשבון יתר הנושים, אלא יחלוק עמם במאסה, באופן שוויוני.

בעניין זה, אין הבדל בין ריבית מוסכמת לבין ריבית פיגורים המצטרפות לקרן.

בשני המקרים מדובר בריבית ומקום שהוסכם על ריבית מועדפת, ראה המחוקק להתערב ולהגבילה. אשר ליתרת הריבית שמעבר לתקרה, אין להתעלם ממנה אלא היא ניתנת לגביה לאחר שסופקו יתר החובות.

כלומר, הריבית העודפת מוכרת בעקיפין כחוב בר תביעה, אלא שמבחינת סדר העדיפויות יש לדרגה כחוב דחוי, וזאת כפי שנקבע על ידי ביהמ"ש העליון במסגרת הליך רע"א 4644/92 נובל נ' הכנ"ר.

כאמור, הפקודה לא נועדה לאפשר לחייב להתחמק מתשלום חובות אותם הוא יכול לשלם ולכן אם נותרת בקופה יתרה לאחר חלוקת דיבידנד לנושים בצורה שוויונית, לפי הסכום בהתאם לפקודה, שלא כולל את הריבית העודפת, ניתן לשלם לנושים את היתרה עד למלוא סכום החוב, אשר כולל את הריבית העודפת.

בהתאם לכך נקבע כי יש לחלק את הכספים שהצטברו בקופת פשיטת הרגל, מעבר להוצאות ההליך, באופן הבא:

בשלב ראשון: יש לחשב את הדיבידנד המגיע לנושים על פי סכום תביעות החוב שאושרו.

בשלב השני: אם לאחר חישוב דיבידנד על פי השלב הראשון נותרת יתרה בקופה, ניתן להוסיף לנושים ריבית כאמור בסעיף 81 לפקודה, אשר קובע כי "הנאמן רשאי, לפי שיקול דעתו, לקבוע כי על כל החובות שנתבעו בפשיטת רגל יתווספו – החל מיום צו הכינוס ועד לתשלומם בפועל – ריבית או הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית".

בשלב השלישי: אם לאחר חישוב דיבידנד על פי השלב השני נותרת יתרה בקופה, ניתן לשלם לנושים דיבידנד עד מלוא סכום החוב הפסוק לטובתם.

חשוב לציין כי אין באמור כדי לגרוע מאפשרות בדיקת סכומי החוב על ידי בעל התפקיד במקרים מתאימים, כגון כאשר מוגשת תביעת חוב שאינה מסתמכת על חוב פסוק או כאשר תביעת החוב מתבססת על פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה.

בהתאם לכך נקבע כי יש לדחות את ערעור החייבת על הכרעת המנהל המיוחד בתביעות החוב.

קראו בהרחבה: מי קובע את גובה שכרו של כונס הנכסים?


תאריך:29/10/2017 17:03  מחבר: Bankruptcy Law
 
close