האם גרימת מוות ברשלנות שוללת אפשרות לפשיטת רגל?

כאשר בית המשפט דן בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל עליו לבחון, בין היתר, האם החייב נהג בתום לב גם בעת יצירת חובותיו ולא רק במהלך הליך פשיטת הרגל.

במילים אחרות, על בית המשפט לבחון האם חובותיו של החייב נבעו מפעילות בתום לב או מפעילות בלתי חוקית.

אין חולק שעבירת גרימת מוות ברשלנות הנה עבירה חמורה ביותר, נוכח תוצאותיה הקטלניות. על רקע זה התעוררה השאלה האם חייב שחובו נובע מביצוע עבירה זו, זכאי אף הוא עקרונית להיכנס להליך פשיטת רגל ושיקום כלכלי.

שאלה זו נדונה בתיק פש"ר 25821-10-16 אחמד חסן נ' כנ"ר מחוז חיפה והצפון אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בחיפה.

תיק זה עסק בחייב בן 63, שהורשע בשנת 2011 בעבירה של גרימת מוות ברשלנות וכן בשורה של עבירות פליליות נוספות כגון נהיגה בקלות ראש וברשלנות, נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח חובה ועוד. כל העבירות במצטבר גרמו לתאונה במהלכה נהרג נוסע אחד ונפצע נוסע אחר.

פסק הדין שהרשיע את החייב גזר עליו תקופת מאסר וכן חייב אותו לשלם פיצויים לתאגיד קרנית.

ברם, החייב לא שילם את הפיצויים הללו ובהמשך לכך הוא הגיש בקשה להכרזתו כפושט רגל, בהסתמך על החוב לקרנית כחוב יחיד שלו. המנהל המיוחד שמונה לחייב ביקש להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל שלו, בשל מקור החוב שלו והסיבות להיווצרות החוב כאמור.

טענות הצדדים: החייב והמנהל המיוחד

המנהל המיוחד טען שמאחר שיש קשר סיבתי בין ההרשעה הפלילית לחוב של החייב לקרנית ומאחר שמדובר בחוב יחיד, שנוצר בחוסר תום לב כתוצאה מהתנהלות פסולה של החייב, אשר גם אינו עובד תקופה ארוכה ואינו ממצה את כושר השתכרותו, יש להורות על ביטול הליך פשיטת הרגל שלו.

החייב טען כי שילם את חובו לחברה ויש לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו ולהעדיף את שיקומו וכי הוא אינו עובד מאחר והנו בן 63 ללא כל הכשרה מקצועית ולאור גילו והרשעתו הפלילית אינו מסוגל להשתלב בשוק העבודה.

כיצד פסק בית המשפט?

ראשית יצויין שהחלטת בית המשפט ניתנה ביום 6.9.2019 ובהסתמך על פקודת פשיטת הרגל, אך זאת ימים ספורים לפני כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, ביום 15.9.2019 ועל כן כפי הנראה היא הושפעה גם ממנו,ומתכליתו אשר שואפת להביא לשיקומו הכלכלי של החייב פושט הרגל.

בית המשפט ציין בתחילה שהסוגיה העומדת על הפרק עוסקת בשאלת השפעת הרשעת החייב בגרימת מוות ברשלנות על זכותו להיות מוכרז כפושט רגל, בשעה שחובו של החייב נובע מביצוע עבירה זו.

בית המשפט הבהיר שההלכה בעניין זה קובעת שהמטרה הכללית של הרתעת עבריינים ומניעת פעילות בלתי חוקית היא אמנם חשובה, אך אין היא מטרתה העיקרית של פקודת פשיטת הרגל ועל כן, העובדה כי חוב שהחייב מבקש לכלול בהליך פשיטת הרגל שלו נובע מפעילות בלתי חוקית שלו, אין בה לכשעצמה כדי לשלול בהכרח מהחייב את הזכות להיות מוכרז כפושט רגל, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו. 

במסגרת הליך ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר נקבע שהנסיבות שיש לבדוק בכל מקרה לגופו כוללות בין היתר, את השאלה האם מדובר בעבירה פלילית או לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, האם החייב הורשע בעבירה כאמור, האם מדובר באי-חוקיות קבועה או חד-פעמית באופייה, את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו, את עוצמת הקשר בין אי-החוקיות של העסק ובין יצירת החובות ועוד.

לפיכך, על בית המשפט לבחון כל מקרה לנסיבותיו וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות, הרי כל עוד לא מדובר במקרים חריגים וקיצוניים בהיבט המוסרי, כגון ביצוע עבירות מין, אין למנוע מחייב הליך פשיטת רגל, בפרט כאשר הוא כבר נענש על עצם ביצוע העבירות.

כך לדוגמא, התקבלה בקשה להליך פשיטת רגל של רופא שיניים שהורשע בירי, בעודו שיכור, על קבוצת אנשים שניסו לתקוף אותו ואשר נדון למספר שנות מאסר, ולאחר מכן הדרדר מצבו הכלכלי. מנגד, נדחו בקשות להליך פשיטת רגל של חייבים שביצעו עבירות מין ואשר צברו חוב פיצויים כלפי הקורבנות שלהם. 

כלומר, רק כשמדובר בעבירות שחוסר המוסריות שדבקה בהן ביחס לנושה הנו כה חמור, נדחקות התכליות העומדות ביסוד דיני פשיטת הרגל ובכלל זה האינטרס של החייב בשיקומו.

במקרה דנן, אין חולק שהחייב ביצע עבירות חמורות ביותר, שאף הביאו למותו של אדם, אך גם אם המדובר ברשלנות חמורה, עדיין אין המדובר בעבירות בהן דבק פגם מוסרי ממשי כלפי הנושה, כגון עבירות של אונס מעשים מגונים וכיו"ב, שהדעת אינה נותנת כי מי שהורשע בהן וחויב בפיצוי הנפגע, יזכה להגנת ההליך.

בהתאם לכך גם הוגדרו החובות מהם לא יקבל החייב הפטר וזאת הן במסגרת פקודת פשיטת הרגל והן במסגרת חוק חדלות הפירעון החדש.

בנוסף, אין המדובר במעשים שנעשו בכוונה או בזדון ולאחר איזון בין התכלית של דיני חדלות פירעון, ביחס למעשי החייב שבגינם כבר הורשע, נשפט ושילם את חובו בריצוי עונש של מאסר, נראה שאין למנוע מהחייב להיכנס להליך פשיטת רגל.

בפרט שבפסיקה כבר נקבע שההחלטה שלא להכריז על חייב כפושט רגל מהווה למעשה סנקציה נוספת כנגד החייב מעבר להליכים שכבר ננקטו נגדו, דבר שאינו ראוי.

עוד בנושא: האם ניתן להגיש בקשה לפשיטת רגל כשהחוב נוצר מפעילות בלתי חוקית?