סוף לסאגה המתמשכת של קווי אשראי?

חברת קווי אשראי עסקה במתן הלוואות בשוק האפור והשקעות במיזמים שונים. פעילותה מומנה מגיוס כספים מהציבור באמצעות הנפקות וגם מהלוואות בנקאיות.

החברה פעלה כחברת אם לעשרות רבות של חברות בנות ונכדות שחלק מהן היו ציבוריות. החברה נקלעה למשברים קשים ובשנת 1997 קרסה והותירה אחריה חובות כבדים לנושיה הרבים. לבקשת בעלי האג"ח שלה לפירוקה מינה בית המשפט את עורך דין יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ' למפרקיה.

מלאכת פירוק החברה בפיקוח בית המשפט החלה אי שם במהלך שנת 1998.

כבר בתחילת הליך הפירוק נתקלו המפרקים בקשיים רבים. בעל השליטה, יובל רן ברח מישראל ובעקבותיו גם נושאי משרה אחרים. קופת החברה היתה ריקה. העובדים והמנהלים לא שיתפו פעולה. הארכיון של החברה הוצת במתכוון והפך את המסמכים לאבק.

המפרקים נאלצו להתמודד עם החומר הקיים וללא שיתוף פעולה. במשך שנים רבות של חקירות לאיתור נכסים וכספים, התקבלה תשתית עובדתית לאופן התנהלות אשכול החברות בניהול קווי אשראי. מהחקירות התברר שהחברה פעלה תוך כדי ביצוע עבירות מרמה, העדפת מקורבים ועסקאות עם בעלי עניין.

למפרקים לא היה כסף לממן את אגרת בית המשפט לניהול התביעה כנגד בעלי החברה ומנהליה.

הנושים סרבו לממן את האגרה. רק בשנת 2004 הסכים בית המשפט לבקשת המפרקים לנהל תביעה מאוחדת כנגד נתבעים רבים שהיו קשורים לחברות הנתבעות.

המפרקים הגישו תביעה על סך 500 מיליון שקל כנגד 42 נתבעים. התביעה לא התברר בגלל טענות מקדמיות רבות ומשונות של הנתבעים שגרמו לעיכוב בירורה.

רק בשנת 2010 נשמו המפרקים לרווחה והאמינו שהם עומדים בפני פריצת דרך.

זה קרה בעקבות הסכמתו של יובל רן, הנתבע המרכזי, לשתף פעולה ולמסור מידע חיוני אודות התנהלות החברה, נכסיה ועל שם מי רשומים באמת הנכסים כדי שאפשר יהיה לתבוע ישירות את בעליהן ולחלט את הנכסים לטובת קופת הפירוק.

המידע שמסר ונבדק הוביל להסכם הפשרה שנחתם בחודש אוקטובר 2013. לפי ההסכם ישולמו לקופת הפירוק 60 מיליון שקל והתביעות כנגד קבוצת מימון, חיים צוף ומשפחת לבנת תסולקנה.

התביעה כנגד שאר הנתבעים תימשך. הסכם הפשרה כפוף לאישור בית המשפט. הפיצוי ישולם בשני תשלומים. 20 מיליון ישולמו תוך חודשיים מיום אישור הפשרה על ידי בית משפט והיתרה כעבור 11 חודשים.

עד להסכם הפשרה המפרקים עשו כל מאמץ לאתר נכסים ובעלויות של בעלי קווי אשראי. לטענתם, קווי אשראי היתה הבעלים של קבוצת אקויטל, שהיא גם בעלת השליטה בחברת ישראמקו, המחזיקה 28% מקידוח הגז "תמר". עוד טענו שקווי אשראי השתלטה על מרכזים רפואיים ברומניה סמוך לקריסתה וגם רכשה בניין מהחברה במחיר נמוך מאד משווי האמיתי.

אילו לא נחתם הסכם הפשרה, המפרקים היו מנהלים את התביעה המקורית שהוכנה במשך שנים.

הנתבעים ניסו לעקוף את המפרקים ולסגור הסדר נושים עם נציגות בעלי האג"ח שנמאס להם מההליך הממושך שלא הניב תוצאות והם השתכנעו להצעה לקבל 21 מייליון שקלים.

המפרקים עלו על הניסיון וביקשו את התערבות בית המשפט לביטול ההסדר. בית המשפט נענה לבקשה וביטל את ההסדר. הביטול הקפיץ את מחיר הפשרה ל-60 מיליון. המפרקים מעריכים כי סכום זה יעלה ככל שימשיכו להתנהל תביעות נוספות.

לפי הדיווחים המסקרים את הסכם הפשרה עולה כי יובל רן הודיע למפרקים כי סכום הפשרה נמוך לעומת הסכומים שנגזלו בפועל מקווי אשראי ובכוונתו להגיש תביעה לבית המשפט לביטול הסכם הפשרה שנחתם.

לטענתו, המשך ניהול התביעה היה מאפשר החזרת מלוא הבעלות של חברת אקויטל לטובת הנושים של קווי אשראי. ולחברה זו יש נכסים רבים שיכולים להועיל לקופת הפירוק ולנושי החברה.

ליחצו כאן והכנסו לפורום הגדול בישראל לענייני פשיטת רגל וחובות כספיים!