חייגו לשיחה אישית: 072-334-1001ייעוץ ראשוני חינם ללא התחייבות

אנחנו כאן בשבילך! סיוע מהיר אישי ומקצועי:
שם מלא
מספר טלפון
לחצו לשליחה
דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 (2) דירוגים | דירוג ממוצע (5)
5 stars - based on 2 reviews

חתם על ערבות ונכנס להליך פש"ר: החוב בר תביעה?

Hebrew

כידוע, במסגרת הליך פשיטת הרגל ניתן להסדיר באופן מרוכז את פירעון כלל החובות של החייב לנושיו, אולם זאת רק לגבי חובות שמוגדרים כחובות ברי תביעה במסגרת הליך זה.

סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 מגדיר חוב בר תביעה כך: "חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל".

כלומר, חוב בר תביעה הנו, ככלל, חוב שחל על החייב לפני יום מתן צו הכינוס לגביו. על הנושים להגיש את התביעות בגין החוב תוך חצי שנה ממתן צו הכינוס, וזאת בהתאם לסעיף 71(ב) לפקודה.

נושה שלא יגיש תביעת חוב במועד לא יקבל כל דיבידנד מנכסי החייב ומלוא חובו יימחק עם מתן צו ההפטר, אלא אם כן המדובר בחוב שאיננו ניתן למחיקה עקב ההפטר.

בנוסף, בהתאם לסעיף 20(א) לפקודה, עם מתן צו הכינוס, יחול עיכוב הליכים לגבי החובות בני תביעה של החייב, באופן לפיו לא ניתן לפתוח או להמשיך בהליך לגביית חוב בר תביעה אלא באישור בית המשפט ובתנאים שייקבעו על ידו.

מנגד, כאשר מדובר בחוב שאיננו בר תביעה כלומר, חוב שחל על החייב רק לאחר מתן צו הכינוס, אזי אמנם לא ניתן להגיש תביעת חוב בגינו במסגרת הליך פשיטת הרגל, אך גם לא ניתן לעכב הליכים לגביו עם קבלת צו הכינוס וניתן להגיש בגינו תביעה רגילה בפני בתי המשפט.

לפי האמור, כאשר מדובר בחוב בר תביעה, שחל לפני מתן צו הכינוס, יש להגיש בגינו תביעת חוב במסגרת הליכי פשיטת הרגל.

מאידך, כאשר מדובר בחוב שאינו בר תביעה, אשר חל לאחר מתן הכינוס, ניתן להגיש בגינו תביעת חוב רגילה בפני בתי המשפט.

בהקשר זה התעוררה השאלה מתי מתגבש חוב בגין כתב ערבות של חייב בהליך פשיטת רגל, כאשר כתב הערבות נחתם לפני מתן צו הכינוס. האם החוב במקרה כזה מתגבש כבר עם החתימה על כתב הערבות, לפני מתן צו הכינוס, ועל כן המדובר אוטומטית בחוב בר תביעה, או שהחוב מתגבש רק בשלב שבו ניתן לנקוט בהליכים כנגד הערב?

שאלה זו נדונה במסגרת הליך רע"א 103-07-12 גריבי נ' בנק דיסקונט אשר התנהל בפני בית המשפט המחוזי בירושלים.

כיצד הכריע בית המשפט?

תיק זה עסק כאמור בערב שחתם על כתב ערבות להלוואה שניתנה על ידי בנק דיסקונט לחייב עיקרי כלשהו. כעבור מספר שנים הערב עצמו הוכרז כפושט רגל וניתן נגדו צו כינוס.

לאחר מתן צו הכינוס, הבנק הגיש תביעה כנגד הערב בפני בית המשפט השלום וזאת לאחר שניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל - החלטה בדבר אישור מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי שלו ניתנה ההלוואה.

הערב טען כי חוב הערבות שלו הנו חוב בר תביעה, מאחר שעילת התביעה כנגדו התגבשה כבר עם חתימת כתב הערבות, אשר נעשתה לפני צו הכינוס ולכן יש לעכב את ההליכים כנגד תביעה זו.

הבנק טען כי חוב הערבות איננו חוב בר תביעה, מאחר שעילת התביעה כנגד הערב נוצרה לא בעת חתימת הערב על כתב הערבות, אלא רק לאחר החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי, ועל כן אין לעכב את ההליכים כנגד תביעה זו.

בית משפט השלום דחה את טענת הערב, בקובעו כי חוב הערבות איננו חוב בר תביעה בהליך פשיטת הרגל, מאחר שעילת התביעה כנגד הערב לא התגבשה כבר במועד חתימת הערב על כתב הערבות.

בית משפט השלום קבע כי כל עוד החייב העיקרי פרע את חובו, לא קמה כלל עילת תביעה כנגד הערב. החוב הופך לחוב בר תביעה בהליכי פשיטת רגל רק לאחר שהתגבשו התנאים בדין המאפשרים לבנק, הנושה, להגיש תביעה כנגד הערב.

מכיוון שבאותו מקרה הערב היה בגדר ערב מוגן, אזי עילת התביעה כנגדו התגבשה רק לאחר שניתן אישור רשם ההוצל"פ בדבר מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי.

בית משפט השלום ביסס את החלטתו על הרציונל שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בהליך רע"א 8688/07 רובי נ' בנק דיסקונט לפיו מירוץ ההתיישנות של תביעת נושה כלפי ערב יחיד יחול רק עם מתן אישור ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי.

לטענת בית משפט השלום, יש להחיל את הרציונל הזה גם על פרשנות המונח חוב בר תביעה, שכן כל עוד לא התגבשו התנאים שבדין המקנים לנושה זכות להגיש תביעה נגד ערב יחיד או ערב מוגן, הרי שאין הוא יכול להגיש תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל, ועל כן לא מדובר בחוב בר תביעה בהליך פשיטת רגל.

כלומר, בית המשפט השלום קבע כי כאשר מדובר בערב, אזי החוב שלו מתגבש רק כאשר הנושה רשאי לנקוט כנגדו בהליכים וכאשר מדובר בערב שהנו ערב מוגן, אזי הנושה רשאי לנקוט כנגדו בהליכים רק עם מתן אישור ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי.

במידה והחלטה זו ניתנה רק לאחר מתן צו הכינוס כנגד אותו ערב אזי מדובר בחוב שאינו בר תביעה.

הערב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי, בטענה כי קבלת העמדה לפיה החוב שלו כערב התגבש רק לאחר ההחלטה בדבר מיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי תביא למצב בלתי הגיוני, לפיו ערבות שניתנה להלוואה שתיפרע במשך 30 שנה לעולם לא תהיה ברת תביעה במסגרת הליכי פשיטת רגל.

קביעה זו תוביל לפגיעה בכל הליכי חדלות הפירעון של ערבים ונותנת למעשה עדיפות לנושים אחרים. עוד טען הערב כי פסק הדין בעניין רע"א 8688/07 הנ"ל אינו קשור למחלוקת שבין הצדדים, שכן הוא עוסק במרוץ ההתיישנות ותחילתו.

בית המשפט המחוזי החליט לקבל את עמדת הערב.

בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי בניגוד לקביעת בית משפט השלום, לא ניתן להחיל את הרציונל שנקבע בהליך רע"א 8688/07 לפיו מירוץ ההתיישנות של תביעת נושה כלפי ערב יחיד יחול רק עם מתן אישור ראש ההוצאה לפועל בדבר מיצוי ההליכים נגד החייב העיקרי, גם על פרשנות המונח חוב בר תביעה.

הסיבה לכך הנה שהליך רע"א 8688/07 עסק במועד בו נולדת עילת התביעה לצורך תחילת מירוץ ההתיישנות של תביעת נושה כנגד ערב יחיד או מוגן, אך אין בו התייחסות להשלכות במקרה של ערב הנכנס להליך חדלות פירעון.

בנוסף נקבע כי: "כל עוד לא ניתן אישור מיצוי הליכים על ידי ראש ההוצאה לפועל, הנושה מחזיק לכל היותר ב"זכות מושגית", להבדיל מכוח תביעה קונקרטי המותנה בקיומו של אישור כזה...". ברם, סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי בגדר חובות בני תביעה בפשיטת רגל יבואו: "חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים".

חבות מוגדרת בסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל, כדלקמן:

"התקשרות, התחייבות, הסכמה או הבטחה, מפורשות או משתמעות, העשויות להביא, עמן או עם הפרתן, לתשלום כסף או שווה כסף, ולרבות גמול בעד עבודה שנעשתה, והוא- אף אם סכום החבות אינו קצוב או לא ניתן להיקבע לפי כללים מוגדרים או שהוא נתון לשיקול דעת, או שהוא מותנה או טרם חל זמן פירעונו, ולגבי הפרה – אף אם לא קרתה או לא הייתה עשויה לקרות לפני הפטרו של החייב".

סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מבהיר אף הוא באופן ברור ונהיר כי הוא חל לא רק על חובות בני תביעה שהגיע מועד פירעונם, אלא גם על סוגי חובות והתחייבויות על תנאי דהיינו, גם חובות והתחייבויות שאין להם תוקף כל עוד לא נתמלא התנאי ואפילו אין ודאות שהתנאי יתמלא אי פעם.

בית המשפט המחוזי ביסס את קביעתו גם על שתי פסיקות קודמות שניתנו בעניין התגבשות חוב בגין כתב ערבות.

אחת ניתנה במסגרת הליך בש"א 9531/05, פש"ר 2901/99 הרמן נ' אפריל טרקלין ליין בע"מ שם נקבע כך:

"כתב ערבות, בבסיסו, אינו אלא התחייבות חוזית, כמוהו ככל חוזה אחר שחותם חייב טרם קריסתו...כאשר נקלע חייב להליכי חדלות פרעון, הרי (באופן דומה למצבה המקביל של חברה שניתן לגביה צו פירוק בלא שתמשיך להיות מופעלת כ"עסק חי"), נחשב הדבר כהפרה אינהרנטית (או ביטול שנעשה בהפרה) של כל החוזים עליהם הוא חתום, דבר זה מביא, מעצם טיבו, להתגבשות של כל החיובים נשוא החוזה והפרתו. מסיבה זו, רשאי נושה לכלול במסגרת תביעת החוב אף חיובים עתידיים או חיובים מותנים, ככל שהם קיימים במועד צו הכינוס".

השניה ניתנה במסגרת הליך בש"א 22859/03 עליזי נ' עו"ד ברגרזון שם קבע בית המשפט העליון כך:

"די בכך כי החוב המותנה נוצר טרם הקפאת הליכים, וזאת בדמות יצירת החוב כלפי הבנק, והן במתן הערבות שדרישתה על ידי הבנק עשויה להקים את החוב המותנה ולהופכו לחיוב מוחשי כנגד קופת החברה".

מאחר ובמקרה דנן הערב חתם על כתב הערבות לפני שניתן צו הכינוס לגביו, מכאן שהחוב הנובע מערבות זו הינו חוב בר תביעה בהתאם לפקודת פשיטת רגל.

לסיכום, לפי פסיקת בית המשפט העליון ניתן לקבוע כי חוב בגין כתב ערבות שפושט הרגל חתם עליו לפני שניתן צו הכינוס לגביו נחשב כחוב שנוצר לפני תחילת ההליך ועל כן המדובר בחוב בר תביעה שעליו להיגבות באמצעות הגשת תביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל.

באופן זה תימנע העדפת נושה אחד על פני הנושים האחרים.


תאריך:03/04/2018 09:44  מחבר: Bankruptcy Law
 
close